איך מעודדים שיתוף פעולה אצל ילדים? הרבה פחות דיבורים, יותר מעשים. (ראיתם פעם לביאה..?)

ראיתי אתמול סרט טבע – לביאה צועדת בבטחה וגוריה מדלגים בעקבותיה. היא לא מסובבת את הראש, היא לא מחכה להם, היא לא דוחפת אותם. היא פשוט הולכת, הם מצידם ממהרים אחריה. ואז אחד מהם נתקל במכשול שמעכב אותו. הלביאה קולטת, נעמדת וממתינה. לאחר דקה של המתנה ניגשת ונושאת אותו בשיניה מעל המכשול. משנפתר העניין היא ממשיכה לצעוד, גוריה כולל המתקשה מיד ממשיכים בזריזות בעקבותיה.

זה המחיש לי את אחד האתגרים הגדולים שאני מנסה ללמד הורים, במיוחד הורים לילדים צעירים. דברו פחות, עיברו מדיבורים למעשים.

אתם ממהרים להיכנס לאוטו אבל בן החמש שלכם מתמהמה, מחפש חלזונות או קוטף ענפים.

בת השלוש וחצי לא באה לאמבטיה, לא מורידה את הבגדים אלא ממשיכה לשחק או יושבת וחולמת.

אתם קוראים להם, אומרים שוב, מסבירים, מבקשים וגוערים – אבל זה לא עוזר. הם שומעים אתכם, הם מבינים מה שאתם אומרים –אבל זה לא מניע אותם לשתף איתכם פעולה ולעשות מה שביקשתם. נדמה לכם שאם תאמרו שוב ושוב תדרבנו ותזרזו אותם. אבל הרי גם אתם כבר למדתם מהניסיון שזה פשוט לא עוזר! ואני רוצה לגלות לכם סוד: ההיפך הוא הנכון. כל דיבור נוסף מזיק במקום להועיל.

אז מה כן? תלמדו מהלביאה.

אתם רוצים להיכנס לאוטו? לכו אתם לאוטו. ללא מילים. בצעד בטוח. (הרי הילד שלכם יודע שאחרי שמוציאים אותו מהגן נכנסים לאוטו, נכון? אין צורך לומר זאת) הוא לא מגיע? חכו בשקט ליד הדלת הפתוחה. אם בתוך דקה לא מגיע - גשו אליו, ביד קלה על הכתף הובילו אותו, הכניסו אותו לרכב. בחיוך, בנחישות נעימה ובטוחה ובלי דיבורים נוספים. כנ"ל באמבטיה. אמרתם "הולכים לאמבטיה" ואז פשוט לכו אתם לאמבטיה. הפעילו את זרם המים, אל תקראו לה שוב. אם הגיעה בכוחות עצמה – נהדר! אם אחרי דקה לא הגיעה – גשו אליה בשקט ובחיוך, קחו אותה לאמבטיה ללא מילה נוספת. באמבטיה הניחו לה להסיר את בגדיה בכוחות עצמה. היו סבלניים, תנו לה להתמודד עם המשימה. אם צריך עיזרו לה ביד קלה וללא דיבורים.

מקווה שהמסר ברור. גם אני מפסיקה את הדיבורים המיותרים. ראו תכתובת עם אם צעירה שלא האמינה לי, אבל החליטה לנסות.