לעזור לילד ללמוד להירדם בכוחות עצמו

נולד לכם תינוק חדש ויש לכם ילד יותר גדול בבית? ראו שאלה שקיבלתי מאם טרייה. אם אתם מתמודדים עם מצב דומה – קראו בתשומת לב את תשובתי ונסו ליישם. אם צריכים עוד עזרה ביישום מוזמנים לדבר איתי.

זו השאלה:

"הבן הגדול שלי בן שלוש, ילדתי תינוקת מתוקה לפני שבועיים. הגדול רגיל מאז שנולד שאני ובעלי מרדימים אותו בסיפור ואז יושבים לידו ומלטפים אותו עד שנרדם. עד עכשיו זה לא הפריע לנו ואפילו נהניתי מהזמן איכות הזה איתו, אבל עכשיו שהתינוקת נולדה זה הפך להיות מאוד קשה, כי אני מניקה אותה וצריכה גם לקלח אותה ואני בעצמי רוצה להתקלח ולאכול וההרדמות שלו גם ככה ארוכות.. כשאני אומרת לו שהוא כבר בוגר ויכול להירדם לבד ואני מאמינה בו הוא ישר מתחיל לבכות ואומר שהוא מפחד להיות לבד ושאם אלך לסלון לא יהיה אף אחד שישמור עליו. אני מסבירה לו שאני תמיד שומרת עליו לא משנה איפה אני נמצאת ושהסלון מאוד קרוב ואני יושבת שם או הולכת להתקלח או לאכול, אבל אני בבית ושומרת עליו; כמובן שזה לא עוזר וזה גורר אותי להישאר איתו עד שיירדם. ציפי, אשמח אם תוכלי לעזור לי ללמד אותו להירדם לבד אחרי הסיפור (אני לא רוצה לוותר על הקראת סיפור לפני שינה). מחכה לתשובתך ותודה רבה"

זו תשובתי:

ראשית אני רוצה לשתף אותך בתובנה שהיכולת להירדם בקלות, באופן עצמאי וברוגע, ללא התניות סביבתיות או תלות בעזרים שונים הינה יכולת חשובה, טובה ובריאה, מתנה לכל אדם ובכל גיל. כשבן השלוש ילמד להירדם במיטתו, בשלווה וביטחון ומבלי להיות זקוק לנוכחות שלכם לידו, זה יהיה דבר נפלא עבורו ויעיד על הרוגע והביטחון שהוא חש בפרידה מכם ובהליכה לישון. יחד עם זאת - בשום אופן אין בכוונתי לומר שעד כה שגיתם בדרך שהרדמתם אותו, ממש לא! כל עוד זה התאים לכם זה היה זמן איכות כפי שציינת, רגעים שלווים של חום וקרבה בסוף היום; הקדמתי וציינתי זאת כדי שתביני שהתהליך שאתם עומדים לעשות עם בן השלוש משרת לא רק את הצורך המוצדק שלכם כהורים אלא שזה גם חשוב וטוב עבורו.

נקודה נוספת שאני רוצה לתייחס אליה היא העובדה שלבנך, כולו אפרוח בן שלוש, נולדה אחות חדשה. הילדון מתמודד עם שינויים ולחצים, פתאם דורשים ממנו להיות "בוגר" ו"גדול", אבל הוא בכלל לגמרי קטן וממש לא רוצה לוותר על מעמדו ולהתחלק במשאבי תשומת הלב והנוכחות של אמא ואבא לטובת איזו תינוקת חדשה שהגיעה פתאם.. חשוב להבין שבאמת קשה לו, חשוב להבין שמבחינתו אין שום יתרון בלהיות "בוגר", ומה שהוא זקוק לו זה תחשות ביטחון, שרואים אותו ואוהבים אותו.

לאור כל זאת, אלה הנחיותיי:

ביום שבו אתם עומדים להתחיל את השינוי, בשעות אחר הצהריים וללא קשר להליכה לישון, קיימי עם בנך המתוק שיחה קצרה במטרה להכין אותו לשינוי, ליצור תיאום ציפיות, לא להנחית עליו פתאום.

אמרי לו כך: "מתוקי, אני יודעת שבזמן האחרון אני אומרת לך שאתה יכול להירדם לבד, אבל אני רואה שזה קשה לך ואתה אומר שאתה פוחד להירדם בלי שאבא או אני איתך בחדר. אז שאלנו אישה אחת שמבינה בטיפול בילדים והיא אמרה לנו שזה חשוב ובריא לילדים ללמוד להירדם בעצמם; לכן החלטנו לעזור לך להרגיש שאנחנו תמיד שומרים עליך וללמד אותך להירדם בעצמך גם כשאנחנו לא בחדר. זה חשוב לנו בגלל שאתה הילד המתוק שלנו ואנחנו אוהבים אותך ולא רוצים שתרגיש שאתה פוחד להירדם בלי שנהיה איתך בחדר.

לכן מהיום, כשתלך לישון, אני אספר לך סיפור, אתן לך נשיקה ואח"כ אצא מהחדר. אם תרגיש שאתה פוחד, אתה יכול לקרא לי ואני אבוא לחדר שתראה אותי אבל מיד אצא שוב, אני לא אדבר איתך ואני לא אשאר. ואח"כ אני אלך לעשות כל מיני דברים שאני צריכה, לפעמים אני אהיה במקלחת או בשירותים. יכול להיות שיהיה לך קשה בהתחלה ואתה תבכה ותרצה שאישאר, אני מבינה. אבל בגלל שאתה הילד המתוק שלי ואני אוהבת אותך, חשוב לי לעזור לך ללמוד להירדם לבד כי זה בריא וטוב בשבילך. לכן גם אם תבכה ויהיה לך קשה אני אמשיך ללמד אותך, ואני לא אשאר איתך בחדר, כי אני סומכת עליך שבסוף תצליח ותלמד להירדם".

שימי לב – בשום שלב בשיחה לא אומרים לו שהוא "בוגר" או "גדול". חשוב לזכור את זה.

ואז, כשמגיעה שעת השינה – את עושה מה שאמרת שתעשי. מספרת סיפור, נותנת נשיקה ויוצאת. ואם הוא בוכה – נכנסת שוב, לא מדברת, לא מסבירה – מכסימום נותנת עוד נשיקה קטנה ויוצאת. את יכולה להיכנס לחדר מדי פעם גם כשהוא לא בוכה – כך יראה שאת בסביבה גם כשהוא לא בוכה. את עושה זאת בהמון חום ואהבה, ללא כעס ובלי לשדר חוסר סבלנות. כשאת נכנסת את מראה את עצמך בעצם נוכחותך, ומיד יוצאת כפי שאמרת שתעשי. חשוב מאד לא לדבר איתו ולא להסביר שוב שאת שם, שומרת עליו וכו'.. . הוא אמנם רק בן שלוש אבל כבר הבין מצוין מה שאמרת, אין צורך וזה אף מזיק להמשיך ולדבר, להסביר, לחזור שוב ושוב. את תחושת הביטחון והאהבה הוא יקבל מעצם הידיעה שאתם שם, סומכים עליו ועומדים במילה שלכם. מהידיעה שיש לו הורים שאוהבים אותו, מבינים אותו ויודעים מה טוב בשבילו.

אני רוצה שתדעו שזה עלול להיות ממושך ולא פשוט – לא במהרה יוותר על הרגל ששירת אותו מהיום שנולד. במיוחד לא כשיש לו אחות קטנה והוא צריך להסתגל לשינויים ולהבטיח את מקומו. אבל זכרו - זה טוב בשבילו, זה טוב בשבילכם, זה נכון וזה בריא. האמינו בעצמכם ודעו שאתם עושים את הדבר הנכון, סמכו עליו שהוא מסוגל. לכן - כדי להצליח וכדי לא לתסכל ולבלבל אותו עוד יותר ולהתיש את עצמכם - חשוב מאד מאד – להתמיד ולא להישבר, כמה זמן שזה ייקח. בהצלחה!

Photo by Igordoon Primus on Unsplash