כשהילדים שלי היו קטנים, והם אפרוחים בני 3, 5 או 6 היו באים אלי ואומרים שרוצים לעזור לי במטבח או בעשייה אחרת - התשובה שקיבלו ממני היתה "העזרה הכי טובה היא שלא תפריעו".
כן כן. כך אמרתי להם. ואני מכה על חטא עד היום. (סליחה ילדיי האהובים. אני מנסה לתקן עם הילדים שלכם. )
ילדים, במיוחד צעירים, מאד אוהבים לעזור. ובכלל בני אדם מטבעם אוהבים להרגיש מועילים, נחוצים ומשמעותיים.
כשנותנים לילדים לעזור, משתפים אותם בעשייה בשגרת הבית – עוזרים להם להרגיש נחוצים, מועילים, מסוגלים ומשמעותיים. זאת דרך נפלאה לחיזוק תחושת הערך, השייכות והביטחון העצמי. זאת דרך נהדרת ליצירת דימוי עצמי גבוה בצד הקניית נורמות של שיתוף פעולה ועזרה הדדית.
אני יודעת שלפעמים זה לא ממש עזרה..אפילו טירחה. אבל זה שווה את זה. זה זמן משותף, מועיל ובונה לטווח הקצר והארוך.
זו גם פעילות נהדרת לימי החופש. הרשימה והיצירתיות אין סופית: הכנת כדורי שוקולד, נקיון האמבטיה, עבודה בגינה.. מינימום עלויות ומקסימום כיף ותועלת.
טיפ חשוב: את העזרה מציגים כהזדמנות, לא כמטלה, לא כחובה. זאת לא משימה שהילדים "צריכים לעשות" - (כי כך מפספסים את כל הנקודה..! מהזדמנות לעזור זה נהיה 'פקודה' ובסיס לויכוח ועימות.) הדרך הנכונה היא להניח לפניהם את ההזדמנות ומאפשרים להם לבחור האם לעזור לכם ולהיות שותפים שלכם, למשל: "אני צריכה לנקות את הבית, מי רוצה לעזור לי כדי שיהיה לנו בית נקי נקי?" או "אני מכינה ארוחת ערב, יש פה סלט לחתוך. חושבת שאת יכולה? רוצה לנסות?" בלי לצפות, בלי לדרוש. רק לאפשר.
נסו ולא תתחרטו. ההנאה מובטחת.
Yorumlar