כלל ידוע הוא – מה שרואים מכאן לא רואים משם. פתרון קונפליקטים מצריך יכולת הסתכלות מנקודת המבט האחרת. יכולת להיות במקום שבו עומד השני. ממש לזוז מ"כאן" ל"שם" . לפעמים רואים תובנה חדשה לגמרי.
ואז יש תחילת הבנה. הבנה זה יותר טוב מאי הבנה.
זה לא אומר שתמיד רואים דברים שמסכימים איתם. רק מבינים מה יש שם, זו כבר התקדמות לגישור ופתרון.
סיפור מהחיים שבו זה בדיוק מה שקרה (בשינוי שמות ופרטים מזהים), ממחיש למה אני מכוונת:
מיכל ושלומי, הורים לארבעה ילדים בגילאים 10-2. מיכל עובדת כמורה בתיכון ומגיעה הביתה כל יום בארבע אחרי איסוף של הילדים מהמסגרות. שלומי עובד כמנהל ייצור במפעל, חוזר הביתה בשעות הערב לאחר שיצא מוקדם בבוקר לעבודה. מיכל מספרת שקשה לה מאד. היא מרגישה בודדה ועצובה. גם שלומי מתוסכל ומרוחק. שניהם מתארים אווירה קשה ולא נעימה. שלומי מגיע הביתה בערב והוא עצבני וכעוס. כשנכנס הביתה הוא מוצא בית מבולגן, כועס על הילדים ודורש שיסדרו ולא יכול לסבול איך שהבית נראה. יש מתח ולחץ, מיכל לא יכולה להבין איך הוא מרשה לעצמו להתנהג בצורה הזאת. שלומי מצידו לא מבין איך היא מאפשרת את הבלגן הזה ושונא את המצב. אומר שלא כיף לחזור הביתה.
ביקשתי מכל אחד מהם לייצג את עמדתו של השני.
הפלא ופלא.
מיכל – ברגע שדיברה מעמדתו של שלומי ראתה ששלומי שיוצא מוקדם בבוקר וחוזר הביתה לאחר שעות עבודה ארוכות ומתישות, חולם על שקט ונחת ותחושה של בית חם ונעים שמצפה לו.
שלומי – מרגע שהסתכל מנקודת מבטה של מיכל לגמרי ראה את העומס הרב שמוטל עליה, את הקושי מול הילדים ואת הצורך שלה בעזרה, שותפות והבנה מצידו במקום כעס ומתח.
שניהם ראו שכאשר הם מתרכזים בלראות את הקושי האישי שלהם ולא רואים את השני – מועצמת תחושת הפגיעה והבדידות, הבעיה והכאב שכל אחד מהם חווה רק מחריפים. הם קלטו את האבסורד שבו נוסף לנסיבות המאתגרות של בית שיש בו שני הורים שעובדים קשה ועוד ארבעה ילדים קטנים- הם עצמם אחראיים לקושי נוסף בעצם חוסר היכולת שלהם לראות האחד את השני.
התובנות האלה הובילו להבנה ושותפות לקידום האינטרס המשותף שלהם. שלומי הבין שיש לו אחריות להתנהגות שלו גם כשיש בלגן וקשה לו. עליו להתגבר על עצמו. למען עצמו, זוגתו והמשפחה שלו. מיכל הבינה שהיא רוצה לקבל את פניו של שלומי בחיוך, לתת לו חצי שעה של מנוחה ונחת בפינה שקטה לפני שנכנס למשימות הערב.
שניהם כהורים דאגו לרכוש כלים להתנהלות נכונה מול הילדים, הפחיתו לאט ובטוח את הבלגן והכאוס ששלטו בבית.
והכל התחיל בשינוי נקודת המבט.