אמרה לי ל', בתום תהליך שעשינו:
"אני רוצה שתדעי שהדבר הכי משמעותי היה ביום שנפל לי האסימון והבנתי את המשפט 'אם אין אני לי מי לי'. ביום שהבנתי שזה לא מדבר על להיות אגואיסטית ומרוכזת בעצמי – אלא על לקיחת אחריות אישית על החיים. כשהבנתי איך להפסיק להאשים את א' במצב, להפסיק להיות תלויה בזה שישתנה וישתפר, אלא כשלמדתי לראות איפה אני בסיפור, להבין מה ואיך אני עושה בעצמי לשינוי, כך או אחרת. איך אני לוקחת את המושכות לידיים"
'אבל שתינו יודעות כמה שזה לא היה קל, והיו גם הרבה סיכונים..', עניתי. 'יודעת להגיד שהצלחתם? מרגישה שתדעי להמשיך בזה?'
"כן. הצלחנו. וכן- אני יודעת להמשיך"
'את מרשה לי לצטט אותך בפוסט?'
"ברור! הלוואי על כולם".
אז בהשראת ל', הנה משפטים שכל אחד מהם נושא מסר נכון כל כך. ביחד זו תורה יקרה מפז:
* אם אין אני לי מי לי
* ואהבת לרעך כמוך
* אם לא עכשיו אימתי
* והעיקר - לא לפחד כלל
הנה תרגום לשפת המעשה:
"אם אין אני לי מי לי" – לוקחים אחריות אישית על החיים. מה זה אומר? מפסיקים להאשים אחרים במצב (כולל כשהאחרים הם באמת לא בסדר!) מפסיקים להיות תלויים בזה שאחרים ישתנו, יבינו, ישתפרו.. רואים מה לא טוב לי, מבינים מה ואיך אני עושה בעצמי לשינוי המצב. לוקחים את המושכות לידיים.
"ואהבת לרעך כמוך" – רואים את נקודת מבטו של האחר. זה עוזר להבין למה האחר מתנהג ככה (לא משנה אם בן 3 או בן 30..). לעיתים קרובות זהו פתח לעולם שלם של תובנות, פתאום הכעס והתסכול מתחלף בהבנה, נוצרת תקשורת.
"אם לא עכשיו אימתי" – כמה זמן אתם מחכים שהדברים ישתנו? החיים הם פה ועכשיו. אין ברירה, חייבים להתחיל מתישהו. עכשיו זה הזמן הכי טוב.
"והעיקר לא לפחד כלל" – מפחיד לנסות לטפל במה שקשה. אבל כמו כל בעיה שפוחדים להתמודד איתה, בדרך כלל סופה לגדול. פחד ביחסים מזמין סחטנות ושתלטנות, אומץ מזמין הקשבה וכבוד. ככה זה. נכון שלעיתים קל יותר ללכת על ביצים ולבלוע צפרדעים, אבל זה מתכון גרוע. מהר מאד הצפרדעים חונקות את הגרון והביצים נשברות, המצב מתדרדר. לכן - האומץ הראשון שתגלו בעצמכם זה האומץ להגיד - יש לי אומץ! - ואז להסתכל במציאות, לקחת אחריות ולקחת את המושכות.
הנה חזרנו לנקודת ההתחלה. לזה קוראים גלגל השינוי. מוזמנים לעלות עליו.